Troumot
Daf 34a
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל מִין שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בִּלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ. לְפִיכָךְ אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וִישַׁלֵּם מֵהֶן. מִמָּקוֹם שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵיקֵל מִשָּׁם רִבִּי עֲקִיבָה מַחְמִיר שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לֵעָשׂוֹת קוֹדֶשׁ דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ קוֹדֶשׁ שֶׁאָכַל.
Traduction
R. Eliezer dit: On peut se servir d’une sorte de produits pour payer ce qui est dû sur une autre sorte, pourvu que l’on paie avec du beau ce qui est dû en mauvais. Selon R. aqiba, il est indispensable de s’acquitter avec la même espèce. Aussi, au cas où l’on a mangé des potirons de la 6e année agraire, on attendra la croissance des mêmes fruits en la 8e année (198)Puisqu'il est interdit de s'acquitter avec les produits de la 7e annŽe., et l’on paiera avec cette sorte. Le même verset qui sert à R. Eliézer à exprimer un avis peu sévère sert également à R. aqiba à exprimer un avis plus grave. Ainsi il est dit (Lv 22, 14): Il remettra au cohen la sainteté (199)Cf. Babli, Pessahim 32a.; cela indique, selon R. Eliézer, qu’on peut lui donner tout ce qui est apte à être sacré. Selon R. aqiba au contraire, ce verset indique qu’il faut restituer l’objet sacré tel qu’il a été consommé (non autrement).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר''א אומר משלמין אפי' ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע. כדקאמר בגמ' אכל ירק ושלם גרוגרות או גרוגרות ושלם תמרים תבא עליו ברכה ואף למאי דקיי''ל כהאי מ''ד דתשלומי תרומה לפי דמים הוא משלם מ''מ הואיל ואכל מידי דלא קפיץ עליה זבינא ומשלם מידי דקפיץ עליה זבינא תע''ב:
ר''ע אומר וכו' לפיכך. הואיל דאין משלמין אלא ממין על מינו אם אכל קישואין של תרומה של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית לשלם מהן דשל ערב שביעית כבר הוקשו ולא חזו מידי ואם הן של ספיחי שביעית אסורין הן מדבריהן ואפילו בפירות של היתר כגון פירות אילנות וכיוצא בהן אינו יכול לשלם מהן שאין פורעין חוב מדמי שביעית:
ממקום. מהכתוב שר''א מיקל דדריש ונתן וגו' כל שהוא ראוי להיות קודש ואפי' אינו מינו מן הכתוב הזה בעצמו למד ר''ע להחמיר דדריש האי ונתן אדלעיל אשר יאכל שצריך ליתן לו ממין הקדש שאכל והלכה כר''ע:
הלכה: הָא כֵּיצַד אָכַל יָרָק וְשִׁלֵּם גְּרוֹגֶרֶת. גְּרוֹגֶרֶת וְשִׁלֵּם תְּמָרִים תָּבוֹא לוֹ בְּרָכָה. אָכַל בִּיכּוּרִים מָהוּ מְשַׁלֵּם. אָכַל עֲנָבִים מְשַׁלֵם יַיִן זֵיתִים מְשַׁלֵם שֶׁמֶן. אָכַל חַלָּה מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם מִפֵּירוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ שֶׁכֵּן פֵּירוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ חַייָבִין בְּחַלָּה. אָכַל בִּיכּוּרִים מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע שֶׁכֵּן הַבִּיכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Traduction
Comment fait-on pour ''payer avec du beau ce qui est dû en mauvais''? Lorsqu’on aura mangé du légume vert, on restituera une figue sèche (200)Cf. Babli, Eruvin 29bÊ; Pessahim 32a.; lorsque qu’on aura mangé de la figue sèche, on restituera des dattes fraîches, et de cette façon on sera béni. Si l’on a mangé des prémices, que rendra-t-on? Le voici: pour la consommation du raisin, on restituera du vin; pour les olives, on rendra de l’huile. Si l’on a mangé de la Halla (pâte sacerdotale), on restituera ce qui est dû par des fruits qui ne sont pas encore parvenus au tiers de la maturité, car ces fruits sont déjà soumis au droit de Halla (ils peuvent donc servir aussi à payer pour échange). Si l’on a mangé des prémices, on remboursera par des produits encore adhérents à la terre, car les prémices peuvent être acquises même adhérant encore à la terre (c’est donc une propriété pouvant servir aux paiements). De ce que la Mishna parle du cas ''où l’on a mangé des potirons de 6e année etc.'',
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא כיצד. מן היפה על הרע אכל ירק וכו' כדפרישית במתני':
אכל ביכורים. מהו משלם. משום דביכורים אקרו תרומה דאמר מר ותרומת ידך אלו הבכורים ולר''א דקפיד שישלם מן היפה על הרע ומהו משלם הרי החולין שהוא משלם אינם יפים כמו הביכורים דלעולם הפירות שנתבכרו בתחלה הם היפים וקאמר דאפי' כן משכחת לה מן היפה על הרע שאם אכל ענבים משלם יין זיתים משלם שמן שהיין והשמן יפה הוא מן הענבים וזיתים:
אכל חלה. והיא נקראת תרומה מהו שישלם. מפירות שלא הביאו שליש שכן מצינו שהחלהנוהגת בהן כדתנן בפ''ק דחלה ואע''פ שאותה החלה שאכל היתה מפירות שנגמרו מ''מ הואיל מאותו המין הוא איכא למימר דמשלם מהן ובעיא זו אליבא דר' עקיבא הוא דעל מין ממינו הוא דקפיד אם יכול לשלם מאותו המין אף על גב שלא הביאו שליש:
מהו שישלם במחובר לקרקע. מאותו המין שכן מצינו שהבכורים נקנין במחובר לקרקע כדתנן בפ''ב דבכורים:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לָהֶן עַל תַּרְתֵּין אֲחַרִייָתָא לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. וְלֶקֶט וְשִׁכְחָה אֵין בָּהֶן זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. אֶלָּא בִּנְשִׁיאַת פֵּיאָה וּבְקָמַת פֵּיאָה אֲנָן קַייָמִין. 34a לֵית הָדָא פָּֽשְׁטָה שִׁאִילְתֵּיהּ דְּחִילְפַיי דְּחִילפַיי שְׁאַל לֶקֶט בִּנְשִׁירָה מַהוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן לֶקֶט. אִית לָךְ מִימַר פֵּיאָה בְּלֶקֶט. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ עַל כּוּלְּהוֹן.
Traduction
– R. Simon b. Lakish dit: la permission des sages est applicable aux 2 derniers articles énoncés par la Mishna (la première dîme, ou les objets sacrés), et l’on peut s’en servir pour opérer des restitutions, parce qu’ils sont susceptibles d’être libérés soit de l’oblation, soit des dîmes (et peuvent alors servir de paiement). Mais est-ce que les produits du glanage ou de l’oubli n’ont pas pu aussi en être susceptibles avant d’être aux pauvres? Il s’agit en effet du glanage qui est déjà tombé à terre, ou des blés adhérents au champ (en épis debout), comme la pea. Cela ne peut-il pas résoudre la question de Hilfi, qui est posée ainsi (196)Cf. (Pea 7, 3).: Est-ce que l’on peut rendre sacré le glanage du blé lorsqu’il tombe à terre? (Ne reste-t-il pas profane comme étant le bien des pauvres qui n’est pas à lui? Ou bien doit-on en conclure qu’il est permis de le consacrer)? -Non certes, répliqua R. Yohanan, puisque la Mishna cite spécialement le glanage comme l’un des produits ne pouvant pas servir à l’échange, ou paiement dû pour une consommation illégale. Or, peut-on dire que la péa est interdite au même titre que le glanage (197)N'arrive-t-il pas que le glanage, avant de tomber de la main ou de le serpe, soit susceptible d'tre soumis aux droits d'oblation ou de d”meÊ? Faute d'analogie, il n'y a rien ˆ en dŽdurie.? – A l’inverse de R. Simon b. Lakish, R. Yohanan admet que la permission accordée par les sages s’applique à tous les articles énoncés par la Mishna.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רשב''ל אמר על תרתי אחרייתא. הא דתנינן וחכמים מתירין באלו על שתים אחרונות קאי מעשר שני והקדש שנפדו:
ולמה. באלו דוקא. מפני שיש בהן זיקת תרומה ומעשרות. כלומר אף על פי דבמעשר שני והקדש לא שייך תרומה ומעשרות מ''מ מקודם שקרא שם למעשר שני ומקודם שהקדיש היה שייך בהו תרומה ומעשרות והיינו זיקת תרומה ומעשרות:
ולקט ושכחה אין בהן זיקת תרומה ומעשרות. בתמיה כלומר אי הכי דקרית להו יש בהן זיקת תרומה ומעשרות הואיל ומקודם לכן היו ראוין לקרות להן שם לתרומה ומעשרות א''כ נימא נמי בלקט ושכחה כן דמקודם שנעשו לקט ושכחה היו ראויין לזיקת תרומה ומעשרות:
אלא בשכחת קמה. כצ''ל ובקמת פאה אנן קיימין. כלומר דמיירי שהיה השכחה בקמה וכן הפאה הפרישה בעודה קמה דמעולם לא היה בהן זיקת תרומות ומעשרות ולקמן פריך עלה מלקט:
לית הדא פשטה שאילתא דחילפיי. הך מילתא דשאל חילפי והוא אילפא גרסי' לה לעיל בפ''ז דפאה בהל' ג' דשאל לקט בנשירה מהו שיקדש אם מיד כשהוא נושר מתוך היד או מתוך המגל חל עליו הקדש לעניים קודם שיפול לארץ ונפקא מינה דאם נפל על איזה דבר ואם לא חל עליו שם לקט עד שיגיע לארץ אם כן היה ראוי לזיקת תרומה ומעשרות ומשכחת לה דישלם ממנו אפי' אם אחר כך הגיע לארץ ונעשה לקט והשתא קאמר הש''ס וכי לא נוכל לפשוט הבעיא דחילפי דמדמדייק לאוקמי בשכחת קמה ובפיאת קמה ומלקט לא קאמר מידי ש''מ דבלקט לא משכחת לה שיהא בו זיקת תרומה ומעשרות דאין לקט אלא בשעת קצירה וקודם שיקצור עדיין אין כאן זיקת מעשרות ומשיקצור ונושר הלקט מתוך ידו חל עליו שם לקט ופטור ממעשרות:
ר' יוחנן אמר ליה. אדר''ל דלעיל קאי דדחיק לאוקמי בשכחת קמה ובקמת פאה והקשה לו והא תנינן לקט וכי אית לך מימר פאה בלקט כלומר ומה תאמר בלקט וכי יש לך לומר שמהקמת פאה הוא הלקט בתמיה דהא לא שייך לקט באותה קמה שהפריש לפאה וא''כ הדרא קושיא לדוכתה והא תנינן לקט ולדידך היה מקודם ראוי לזיקת תרומה ומעשרות אלא דליתא לטעמא דידך לחלק בין שתים האחרונות לבין הראשונות וכן אמר לה ר' יוחנן בהדיא על כולהון דקחשיב במתניתין קאי דחכמים מתירין לשלם מהן:
Troumot
Daf 34b
משנה: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַתַּשְׁלוּמִין חוּלִין. וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל מוֹחֵל.
Traduction
Celui qui mange de l’oblation sciemment est tenu de restituer le montant (outre la peine capitale qu’il encourt), mais non le 5e supplémentaire (dû seulement en cas d’erreur). Le montant restitué est profane (il n’est sacré qu’en cas d’erreur); et, par conséquent, si le cohen veut y renoncer, il le peut.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האוכל תרומה מזיד. ולא התרו בו דאילו התרו בו קיימא לן דלוקה ואינו משלם כדקאמר בגמרא ובלא התראה אע''פ שחייב מיתה בידי שמים אינה פוטרת מתשלומין:
ואינו משלם את החומש. דחומש באוכל שגגה הוא דכתיב:
התשלומין חולין. דונתן לכהן את הקדש גבי אוכל בשוגג הוא דכתיב ולפיכך אינו יכול הכהן למחול דאסור להישראל לעכב אצלו להקדש אבל תשלומי מזיד חולין נינהו ולפיכך אם רצה הכהן למחול מוחל והא דמשלם את הקרן דוקא באוכל תרומה טהורה אבל באוכל במזיד תרומה טמאה אינו משלם אלא דמי עצים לפי שאינה ראויה אלא להסקה ואם לא היתה ראויה להסקה כגון תרומת תותים ורימונים וכיוצא בהן פטור מן התשלומין:
הלכה: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד כו'. תַּמָּן תַּנִּינָן אֵלּוּ הַלּוֹקִין וְהָתַנִּינָן אֵלּוּ נְעָרוֹת. הָכָא אַתְּ אָמַר לוֹקֶה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתִין אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה. אִם לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר בִּמְקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. רִשְׁעָתוֹ. רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַייְבוֹ. וְאֵי אַתָּה מְחַייְבוֹ שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וִישַׁלֵּם וְלֹא יִלְקֶה. בִּמְחַייְבֵי שְׁתֵּי רְשָׁעוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בַּמִּסְפָּר.
Traduction
On a enseigné d’une part (202)(Ketubot 3, 1) ( 27b)Ê; Babli, ˆ ce traitŽ, 34a.: ''parmi ceux qui méritent la peine des coups de lanière, on compte celui qui a des rapports incestueux avec sa sœur, etc.''; et d’autre on l’énumère parmi les cas de relations criminelles entraînant des amendes? Comment se fait-il que tantôt l’on indique telle pénalité, tantôt telle autre? Cet enseignement s’applique, dit R. Yohanan, à des cas différents: si celui qui a commis la faute a été prévenu, il subira la peine des coups de lanière; au cas contraire, il lui sera seulement infligé une amende. R. Yohanan a cru devoir professer cette opinion, que lorsqu’on se trouve en présence de 2 pénalités, celles des coups de lanière et celle de l’amende, il arrivera que l’on encourt la peine des coups sans subir l’amende. Pourquoi ne pas être condamné également à l’amende? Parce qu’il est dit (Dt 25, 2); d’après son crime; c.-à-d., on punit le crime une fois, non deux. Mais pourquoi ne pas le condamner à l’amende, au lieu de la peine des coups de lanière? C’est que le texte biblique parle de quelqu’un qui serait 2 fois coupable, en disant (ibid.): le juge le fera coucher (par terre) et battre en sa présence, d’un nombre de coups proportionné à son délit (ce qui implique formellement la flagellation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן אלו הן הלוקין והתנינן אלו נערות. גרסי' להאי סוגיא בריש פ' אלו נערות דרמי הני מתני' אהדדי דבפ''ג דמכות קחשיב לחייבי כריתות באלו הן הלוקין ובריש אלו נערות קתני דמשלמין קנס ואיידי דשקיל וטרי לקמן בדינא דמתני' מייתי לה לכולא סוגיא הכא:
לצדדין היא מתניתא. דאם התרו בו הוא דלוקה ובהכי מיירי מתני' דמכות:
אם לא התרו בו משלם. ובהכי מיירי מתני' דכתובות ודהכא דקסבר ר' יוחנן חייבי כריתות וכן חיובי מיתה בידי שמים אם לא התרו בהן אינן פטורין מתשלומין:
סבר ר' יוחנן מימר במקום מכות ותשלומין. כגון שהתרו בו ואיכא מלקות וממון לוקה ואינו משלם. כצ''ל והלכך מוקי למתני' דאלו הן הלוקין בשהתרו בו:
וילקה וישלם. ואמאי לא מחייבינן לי' בתרוייהו:
כדי רשעתו. כתיב גבי מלקות ודרשינן רשעה אחת אתה מחייבו עונש אחד אבל לא שתי רשעיות:
וישלם ולא ילקה. ומשני במחייבי שתי רשעיות הכתוב מדבר מדכתיב רשעתו למיעוטא ש''מ שיש כאן עוד חיוב אחד וזהו ממון ואמר רחמנא והפילו השופט והכהו גלי לן דהיכא דאיכא תרוייהו נעביד ביה הכאה:
רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין מְשַׁלְּמִין מִפֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִילוּ תֵימַר מְשַׁלְּמִין מַתְנִיתִן עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יָרָק מֵחוֹצָה לָאָרֶץ. 34b לֹא אָמַר אֶלָּא קִישּׁוּאִין שֶׁהֵן פֵּירוֹת אִיסּוּר. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא פֵּירוֹת הֵיתֵר לֹא שֶׁאִם אָמַר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא לוֹקֵחַ לוֹ קוֹרְדּוֹם מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.
Traduction
R. Abin au nom des rabbins de là-bas (Babylone) conclut que l’on ne peut pas employer des fruits de l’extérieur pour payer un équivalent sacré; et, si même on peut en user pour payer un tel dû, notre Mishna (qui prescrit d’attendre la croissance des mêmes fruits en la 8e année pour payer) parlerait de l’époque antérieure à celle où Rabbi permit d’importer en Palestine, en la 7e année agraire, des légumineux de l’extérieur (201)Cf. mme sŽrie, (Sheviit 6, 4), fin. S'il n'y a plus la dŽfense de l'importation, et que l'on trouve de ces produits, il est inutile d'attendre ˆ la 8e annŽe pour les payer.. La Mishna ne parle pas précisément de potirons, parce que c’est un fruit qu’il est interdit de cultiver en cette année, mais sa défense s’applique aussi à tout fruit qu’il serait permis de cultiver en la 7e année; car, s’il n’en était pas ainsi (et que l’on pût s’en servir), il se trouverait que l’on tire un profit de ce qui a poussé en la 7e année (c’est interdit).
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת. מדקתני אכל קישואין של ערב שביעית ימתין למוצאי שביעית והרי יכול לשלם מקישואין של חו''ל שאין שביעית נוהגת בהן אלא ש''מ שאין משלמין מפירות חו''ל ודחי לה הש''ס דאפי' תימר דמשלמין ל''ק דאיכא למימר דמתני' מיירי עד שלא התיר רבי להביא ירק מח''ל לארץ כדאמרינן לעיל בפ''ו דשביעית בהלכה ד':
לא אמר אלא קישואין. כלומר דמדייק מדלא נקט התנא אלא קישואין שהן מדבר שהוא פירות איסור בשביעית לפי שכל המינין שדרך רוב בנ''א לזורען כמו מיני תבואות וקטניות והירקות גזרו עליהן איסור בספיחי שביעית אבל דבר שהוא פירות היתר כגון פירות אילנות ודברים שאין דרך רוב בנ''א לזורען שלא גזרו עליהם משום ספיחי שביעית מאי אם יכול לשלם מאותן פירות היתר על המין שאכל מהן:
לא. וקאמר דלא שאף מפירות היתר אינו יכול לשלם משל שביעית שאם אומר את כן שישלם מהן לא נמצא לוקח לו קרדום מדמי שביעית דהוי כמי שעושה סחורה בפירות שביעית וכקונה לו קרדום וכלים הצריכין לו והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה:
הדרן עלך האוכל תרומה שוגג
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source